|
Guestbook
In this page, you can write in the guestbook in memory of Eran. You will find the form to do so at the bottom of the page. New messages are added at the top. You may browse through the pages, or press "All" to view all messages in one page. חנהלה ליבנה - 20/12/2004 את ערן ראיתי בארועים משפחתיים, יפה חייכן משכמו ומעלה, רק לאחר מותו התוודעתי לדמותו המיוחדת, המחוננת, ויוצאת הדופן, כמו כן אני חושבת שמעולם לא ראיתי משפחה שמתמודדת בדרך בה משפחת זולדן מתמודדת עם השכול הנורא, הם התגלו כאנשים אציליים מלאי חום וכח, אין לי מלים, אני יכולה רק להביע את הערכתי הרבה ואהבתי, חנהלה ליבנה רחל גור והמשפחה - 18/12/2004 הכרתי את ערן תינוק כבן שנה בעגלה כאשר אמא ריקי באה להרשם לחוג תפירה. וכך עברו השנים עם הסיפורים על ערן, על ההשגים, הכשרון בנגינה, בגלישה וכמובן בלימודים. בכל שיחת טלפון עם ריקי ערן במרכזה וכשהתגייס על הדאגה וחוסר השינה. לא אשכח את המהלומה שקיבלתי מגאולה אבן בחדשות ערוץ 1 בערב שישי על הטרגדיה הנוראה. ערן, זכרך איתנו לעד, שמור על משפחתך וחזק אותם מלמעלה. ריקי, שמוליק, יעל, טובה וישראל אוהבים אתכם מאוד, ותמיד איתכם. Ruth Galgut - Dec 17th, 2004 Eran, my dearest, how we all miss you - it was a privilege to have taught you English for many wonderful years. You are always in our thoughts and as you were a star on earth so you are a star in heaven. צוות מרץ 2003 - 17/12/2004 משפחה יקרה ואהובה, אנו, 24 חברי הצוות, המומים עד כלות נשמתנו וכואבים את לכתו של חברינו האהוב, ערן, אשר ניסה לגעת בשמיים... זולדן שלנו... אתה עדיין עמנו. חי... ונושם... כולנו זוכרים אותך, נוכח בכל ומורגש בכל מצב בכל תקופה אותה חווינו יחדיו, היית שם ותמיד היה לך את המשעול המיוחד והייחודי שלך כל חוויה הופנמה אצלך עד כלות. עד הקצה... תמיד היתה בך אנרגיה יוצאת דופן אשר דחפה אותנו. אנו זוכרים אותך זולדן, נכנס בסערה לכל מקום ואתר, מלא פעלתנות ומרץ, רוקם וזומם תוכניות בלי הרף, מפגין ידע ודעת בכל עניין ונושא. חיוכך וצחוקך עדיין מלווים את כולנו עד רגע זה. לא נשכח את שפת גופך ואת הדרך המיוחדת בה חיקית בחיקויך הנדירים את הסובבים אותך. ובעיקר אותנו. זולדן יקר... עשית עמנו את כל הנתיבים, ואתה ממשיך ותמשיך לצעוד עמנו. תמיד נזכור אותך בתור אדם אשר חי וממצה כל רגע ורגע בחייו... משפחה יקרה, אנו, צוות דרייפוס, איתכם... לעד... דור אייזנר - חפ"ק מג"ד - 17/12/2004 כשעזבנו ביום חמישי בצהריים את החדר בבסיס כנראה ששכחנו לסגור את החלונות, כי כשחזרנו היום לחדר, כל שמחת החיים וכל הכיף שהיו בו ברחו דרך החלון ואנו נשארנו פה בחדר הריק מכל השמחה, עכשיו יש בו רק שקט וגעגועים אליך ואל הכיף שבא איתך. ערן, תאמין לי שאני מאחל לעצמי ולעוד הרבה אנשים להספיק לעשות בחיים חצי ממה שאתה הספקת לעשות עד גיל 20. אני זוכר שאת השבת האחרונה שלך עשית פה איתי ב"בית - ליד", למרות שלא היית צריך, ואני אמרתי לך "עזוב, לך הביתה, תהנה בבית", ואתה התעקשת להישאר איתי פה ב"בית - ליד" ולהיות לי לחברה. היית לי חבר אמיתי. "כולם מתים אבל לא כולם חיים" |
