אקרא לך בשמך,ערן
אני מדבר עם ההורים שלך אחת לכמה זמן ואני נשאל,איך מתקדמים הלימודים? מה שלום הצוות? איך במילואים? וישר נזכר בך, אני מבין בעצם שהשאלות האלה היו צריכים להיות שלנו-בינינו.
אני מתקשר אליך, אתה מספר לי שהלימודים סבבה וישר מעביר נושא לאיזה חוף שגלשת או הרפתקה שעשית והיינו צוחקים על החברה (זה מהנדס זה משפטן וההוא פעיל שלום).
כך רצינו שיהיה, אז אימצנו לנו כל אחד בדרכו כמה תכונות מימך אני את האהבה לים וכולנו את החיוך והצחוק שמשתדלים לשמור עליו.
בלכתך הפכת את כולם כאן לצוות אחד גדול שתמיד יזכור אותך.
תהיה נשמתך בגן עדן.
יהי זכרך ברוך!

שש שנים ואין נחמה
דברים לזכרו של ערן ז"ל
אחרי זה/גיורא פישר
הכחול באויר
ילך ויחויר
אחרי זה
מעות לא יתקן
וטוב לא ישכן
אחרי זה
מה שהיה הוא
לא שיהיה
אחרי זה
דבר לא יכסה
את החור בחזה
אחרי זה
נובמבר 2010

ערן,
אני רוצה להודות באמת, קשה לי לבוא לכאן ולכתוב לך מילים חדשות, וניסיתי, באמת שניסיתי אבל כל דבר שכתבי היה נראה לי לא מספיק, רציתי לבוא השנה ולחדש לך, לספר לך איך החברים שלך, שכל כך מתגעגעים מצליחים יפה כל אחד בדרכו, ואיך אנחנו עדיין חלק מהמשפחה שלך. אבל גם את זה לדעתי אתה כבר יודע.
כשכתבתי את המילים האלה כל מה שחשבתי זה איך אני אומר לך משהו שאני יהיה שלם איתו, משהו שיכלול את כל מה שעבר על החברים בשש השנים האחרונות. ולצערי שום דבר לא היה מספיק טוב, בשלב מסוים הבנתי מה באמת מפריע לי, אני חושב שזאת העובדה שאנחנו כל כך מתגעגעים לנוכחות שלך שהתרגלנו עליה, לאישיות שלך שממלאת את החדר ופשוט סתם לדבר איתך.
ועכשיו צריך לארוז את כל הדברים ולספר לך בכמה משפטים. וזה פשוט לא מספיק, ואנחנו לא רוצים שזה יספיק, אנחנו פשוט רוצים אותך.
ושוב כמו בכל שנה אנחנו רוצים לקיים את ההבטחה שלנו ולהשמיע את השיר שלך, זה שכששומעים אותו נזכרים בך.
אוהבים ומתגעגעים החברים

לימדתי את ערן ספרות בתיכון אוסטרובסקי. הוא היה תלמיד חכם, נחמד ואנושי. התפלאתי והזדעזעתי לשמוע על האסון הנורא. איך קורה דבר כה נורא לבחור כל כך מלא חיים. זו אבידה גדולה. תנחומים למשפחה..

זולדן,
זו השנה החמישית שאני כותב מכתב שמתחיל בשם שלך,
זו השנה החמישית שאני עומד כאן, באותו מקום,מול הזיכרון שלך ומנסה לההסביר לעצמי שאתה אינך עוד.
לצערי רק פעם בשנה יוצא לי להתחיל בשם שלך, בד"כ אתה מופיע באמצע משפט. תזכורת למה שהיה.
אני רוצה לחדש לך ולספר לך מה קורה עם כל אחד מאתנו, אבל לא יכל.
אתה עדיין חלק מאתנו אבל לא מספיק, אני רוצה יותר מזכרונות, אני רוצה חוויות חדשות שאתה חלק פעיל מהן.
אני רוצה לשמוע סיפורים שלך, מהסוג שכל כך אפיין אותך, כאלה שאם מישהו אחר היה מספר לא הייתי מאמין.
זו עוד שנה שאני ממשיך הלאה, נתקל בדילמות,מקבל החלטות ושואל את עצמי: מה אתה הייתה עושה במקומי?
עכשיו אני מבין כמה החלל שהשארת גדול , אתה שהיית עושה הכל ומצליח בכל,אתה זה שגרם לנו להיות חבורה.
ערן זו השנה החמישית שאני עומד כאן מולך ומקיים הבטחה: את השיר "אבק ברוח" (dust in the wind) ביקשת מאתנו,החברים, להקדיש לך.
אוהבים ומתגעגעים
החבר'ה