hey zoldan,
i know you read all these. i don't belive in all the after life stuff, but i know this gets to you some how. you know its funny, i never erased your name from cel phone, i just can't! im in vail colorado now and i just saw a tv commercial that this girl dumped her boy friend and threw away his stuff and to get over it for good she erased his name from the phone! i just can't seem to do that, its just not possible.(that was stupid wasn't it) anyways its almost a year to the day and i must say, you haven't made this easy on any of us. i think of you alot. your family has been great. seeing them alot realy helps cope with your loss.they're great, you were one lucky guy. im in vail now with ziv, and zoldan i know your here., and no, i dont meen the picture i took, i meen the amazing snow fall that has fallen everyday since i got here ! thanks man!
well i miss you but im sure you're having a grand'ol time where ever you are.
take it easy, see the sites and ill c ya when i c ya.
miss you alot
tom

חסר כל יום יותר

אומנם לא באתי להלוויה שלך ולא ליום שערכו
בשבילך כי כול כך קשה היה לי לעכל במהרה את שקרה.
לא הכרתי אותך כול כך טוב אבל בפעמים שראיתי אותך, הצלחתי לזהות את המיוחדות שלך והיא שהיית בן אדם שידע להסתכל בגובה העיניים ולא היית עם אף בשמיים למרות שאהבת לטוס בשמיים.
זה מה שהצלחתי לקלוט ממך במבטים אחדים ואלה רק דברים טובים.
אז הצלחתי לאזור אומץ ואכן הגעתי לקבר שלך והבאתי לך זר פרחים כול כך יפה ובכיתי כמו מישהי שממש הכירה אותך,למרות שלא.
וגם החלומות עליך לא מפסיקים וזה מוזר.
את שהספקת בחייך היו רבים רוצים להספיק ולעשות בלי פחד וזה דבר מדהים.
ואתם משפחתו של ערן חושבת עליכם הרבה מאוד
וליבי איתכם כמו לבבות רבים שרוצים רק לחזק אותכם ולתמוך .
ממני שלי נוימן

כמה דמעות כדי לבכות, כמה צער צר מלהכיל, כמה קול כדי לצעוק, וכמה יופי שאין לו גבול..........למלאך שלא הכרתי שנוכחותו ממלאת את המקום לעד.

האמת היא שלא כתבתי עד עכשיו כי קשה לי מאוד. קשה לחשוב עליך ולדעת שנגמר, נגמר כ"כ מהר - כ"כ לא פייר...
להיכנס לאתר ולראות את התמונות האלה, אני חושב שזה נמצא אצלי עדיין בתהליכי קליטה. כל פעם אני נכנס ומתחילות אצלי הדמעות ואז אני סוגר ומנסה להזיז קצת הצידה, לא לשכוח אבל לרגע להדחיק.
בשבת האחרונה, כשהייתי אצלכם בבית, התיישבתי בחדר הטלויזיה ונזכרתי בפעמים שהיית בא ומצטרף ליעל ואליי לאיזה סרט, או שהיית יושב שם ורואה איזה סרט מטופש עם "אפרו-אמריקאיים". החוסר שלך כ"כ מורגש בבית. הדלת הסגורה שאומרת הכל.
9 שנים אני עם המשפחה, מאז שהיית בן 12. אני זוכר את בר המצווה שלך, אני זוכר את הקונצרטים שלך, אני זוכר את תחרויות הגלישה שלך, את הגיוס שלך ואני זוכר את כל הרגעים הקטנים שהיו במהלך 9 השנים האלה - ואני לא אשכח!
אני יודע שאני אזכור את השיחה האחרונה שלנו, ממש כמה שעות לפני הדבר הנורא הזה שקרה, נפגשנו בבלוקבסטר, אני לא שמתי לב אליך ונתת לי מן מכה קטנה כזאת כדי שאשים לב. ושמתי לב, אבל לא ידעתי שזאת הפעם האחרונה שתהיה לי ההזדמנות לכך. דיברנו, השלמנו קצת פערים, שאלת אותי בנוגע לאיזה סרט מטופש, מהסוג שהזכרתי קודם... בסוף לקחת אותו. יומיים לאחר מכן אני זה שהחזרתי אותו חזרה לבלוקבסטר.
למרות שלשון העבר לא מקובלת עליי במקרה שלך, אני מתחיל להפנים, לקלוט שזה באמת קרה. בחודש האחרון זה מכה בי בכל פעם שאני מגיע. וזה קשה. זה קשה וזה כואב לדעת שזה כ"כ סופי.
ערן, אהבתי אותך כבן משפחה, ואמשיך לאהוב תמיד.
אורי.