זולדן!!
למה? באמת, כל הזמן אתה מחפש דברים חדשים. עוד ריגושים ועוד ריגושים.
מכיתה ו', כל שנה מדי שנה אני ראיתי אותך בשדה התעופה. לא ידעתי מי אתה, אבל תמיד נפגשנו, תמיד חייכת לכיווני את החיוך הערמומי הזה שלך, עם מן ניצוץ בעין, והמשכת ללכת. בדרך חזרה מהסקי שוב נפגשנו, ושוב אותו חיוך.
אחרי שנתיים, כבר אמרנו שלום וזה הפך למעין מפגש קבוע לפני כל טיול סקי.
עד שבתיכון נפגשנו רשמית. זה היה מוזר, אותו חיוך, אותו ניצוץ, אבל עם שם הפעם.
קשה לי להעלות אפילו זיכרון אחד שבו אתה לא מחייך. תמיד עושה רעש, תמיד צודק, תמיד חייב לבלוט ולהגיד את דבריך.
זה מה שאהבתי בך, לא היתה לך בושה, רצית, ניסית, עשית.
זולדן אתה חבר טוב, הבדיחות המעצבנות שלך, הציניות והחוצפה, אבל בסופו של דבר, אף פעם לא אמרת שאתה לא יכול לעזור.
הניצוץ והחיוך שלך ישארו איתי תמיד.
תודה על הזמנים המיוחדים שעברנו יחד, ולאן שהגעת, תמשיך לשמח את כולם.
ואני מקווה שהשלג טוב כל העונה!
אוהב אותך מכל הלב,
תום.