לא ראיתי את ערן בשנים האחרונות וההפסד כולו שלי.
תמיד שמעתי דרך הורי על הצלחותיו והשגיו.
כמו כולכם חבריו ומוקיריו-נשארתי בהלם, ללא מילים ומסרבת להאמין.
במשך ימי ה"שבעה" ואף לאחריהם,ראיתי כמה חברים ואוהבים יש לערן ולמשפחה,שמעתי סיפרים וראיתי תמונות. תמיד חיוך כובש ותמיד מוקף חברים מסביב.
ערן הקסים את חבריו ואת אלו שסבבו אותו, גרף את כולם בהתלהבותו ולא נח אף לרגע-אולי כדי להספיק?
ערן הגשים את חלומותיו.
יהי זכרו ברוך.
ריקי, שמוליק, יעל, ישראל וטובה
אוהבת אתכם ומחבקת אתכם בחיבוק ענקי.
תנחומי גם לשאר המשפחה ולחבריו הרבים

I close my eyes, only for a moment, and the moment's gone.
All my dreams, pass before my eyes, a curiosity.
Dust in the wind, all they are is dust in the wind.
Same old song, just a drop of water in an endless sea.
All we do, crumbles to the ground, though we refuse to see.
Dust in the wind, All we are is dust in the wind.
Don't hang on, nothing lasts forever but the earth and sky.
It slips away, all your money won't another minute buy.
Dust in the wind, All we are is dust in the wind.

ערן, כשאני חושב עליך עולים בזכרוני שני דברים: החיוך והאנרגיות שלך. לשניהם דבר אחד משותף - הם לעולם לא נגמרו. תמיד רצית לעשות הכל, וכל דבר שעשית, עשית הכי טוב. אם זה טניס, נגינה, גלישה, טיס... תמיד ידעתי שתגיע לגדולות ושזו רק שאלה של זמן עד שאראה אותך בעיתון. אך בחלומות הכי גרועים לא חשבתי שזה יהיה בנסיבות הללו... אין צדק בעולם ואין היגיון שילד עם נשמה טהורה ללא טיפת רוע כמו שלך, מסיים את מסעו בעולם זה בגיל 20. אולם למרות גילך, נגעת בחייהם וליבם של כל כך הרבה אנשים, וכולנו כואבים ומתגעגעים ועדיין מסרבים להאמין... כמו שאני מכיר אותך, אתה בטח מסתכל עלינו מלמעלה, ועם חיוך מלווה בתנועת ביטול אומר, שטויות, ומספר איזו בדיחה וישר רץ להרפתקה הבאה שלך, מה שזה לא יהיה שעושים שם למעלה, כי גם בזה אתה חייב להיות, זאת לא שאלה בכלל, פשוט הכי טוב.

ערן
מי היה מאמין שיבוא היום שנשב פה ונכתוב עליך,
אין שום דרך בעולם להתחיל להעלות על הנייר את גודל החלל שהותרת בנו.
מיום שישי פשוט שקט פה, אין יותר "שתי דקות היית בחוץ, נוסעים", אין יותר "אני לא יכול לדבר עכשיו אבל מחר אני בבית", אין יותר ויכוחים מטומטמים על שום דבר, אין יותר כיף.
זולדן, המרץ של כולנו, אם היית כאן עכשיו בטח היית צוחק עלינו שאנחנו חבורה של ילדות, ולוחץ שנלך לעשות משהו, משהו מיוחד.
אין דרך לסכם מה שעשינו יחד, אז פשוט נגיד לך תודה,
אוהבים לנצח, החברים.

לפני קצת יותר משבועיים נסענו בדרך חזרה אני כבר לא זוכר מאיפה, והתחיל להתנגן שיר מהמערכת באוטו, השיר היה Dust in the wind או אבק ברוח בתרגום חופשי, אז אמרת לכולנו בצחוק השטותי שלך שאת השיר הזה אנחנו חייבים לשים בהלוויה שלך, וצחקנו על זה, לכל אחד אצלנו כמעט היה אחד כזה, אהבנו לדבר על זה, על התמונות שצילמנו לפני מיליון ואחד דברים מטורפים שעשינו שיכלו להיות האחרונים וצחקנו...
שאלנו אותך עוד איך בדיוק נעשה את זה הרי זה לא כל כך במקום באמצע הכל להפעיל איזשהו רדיו ולנגן שיר, ואתה ענית שזה לא עניינך ושאנחנו פשוט צריכים לעשות את זה...
וכשהמשכנו לדבר על זה אמרת לנו באיזושהי דרך שאני כבר לא זוכר, להיות בשקט ופשוט ישבנו שם והקשבנו לשיר, ואני זוכר שבאמת הקשבנו למילים וחשבנו עליהן ועל כמה שהן יפות ועמוקות, ושם זאת היתה עוד דוגמא לצד הכל כך מיוחד שבך, שבתוך רגע, ממיליון ואחד שטויות שעשינו יכולת לעצור הכל.
באותו זמן במכונית לא הצלחתי להבין את המילים של השיר, עכשיו אחרי שקראתי ושמעתי אותו, אני כבר לא זוכר כמה פעמים, אני מתחיל להבין אותו וכמה זה נכון ואולי אתה הבנת את זה הרבה לפנינו...
זולדן, אני לא הולך להשמיע אותו פה עכשיו, מצטער... אני מאמין איכשהו שאם זה היה תלוי בך עכשיו הכל היה קורה כמו שאתה רוצה שזה יהיה, קבל בכל מקרה תרגמנו אותו וזה בינתיים הכי קרוב שאנחנו יכולים:
אני עוצם את עיני, רק לרגע -והרגע חולף,
כל חלומותיי חולפים מול עיניי.
אבק ברוח, כל שהם, אבק ברוח.
אותו שיר ישן, סתם טיפה של מים בים אינסופי,
כל שאנו עושים, מתפורר לארץ אך אנו מסרבים לראות.
אל תחכה, כלום לא נמשך לנצח מלבד השמיים והארץ,
כל שאנחנו, אבק ברוח.
שלך ושל המשפחה לנצח,
אוהבים החברים.