יעל, ריקי ושמוליק
אין עוד מה לומר כי הכל כבר נאמר. יום לא עובר בלי שאני חושבת עליכם- משפחת זולדן שבשבילי אתם הילדות שלי...יעל ואני תמיד שיחקנו בארביות בחוץ והעפנו את גיא וערן שתמיד הפריעו...מקווה שתמיד תחשבו על זכרונות יפים שמעלים חיוך ושתחזיקו אחד את השני. יעל, למרות שהרבה זמן לא התראנו, לבי איתך יום יום וכולי גאווה על התפקוד המדהים שלך ועל החוזק הפנימי...אוהבת...לוטן

יעלי, הורים, סבא וסבתא יקרים,
גם אם לא הכרתי את ערן אישית שותפה לכאב הצורב, אין ניחומים ואין נחמה, יש רק תקווה לימים טובים. יש להיאחז בחיים ולהנות מכל השווה הנאה ואולי, נחמה פורטה היא יעלי המדהימה... אורה

ריקי שמוליק יעל,
טובה וישראל היקרים!
כואבים איתכם את האובדן הגדול,
של ילד שהיה בו הכל.
זכיתם לגדל את ערן ולהנות מכישוריו הרבים.
תלמיד נהדר, מפליא בנגינה,
גולש על הגלים ובן מסור לכל המשפחה.
ערן שבזמן קצר עשה כה רבות,
ערן שהיה ברור שיגיע לגדולות.
קשה לעכל את החור שנפער,
קשה להמשיך כשהלב נשבר,
קשה לדבר על ערן בזמן עבר.
אנחנו כאן רוצים לעזור ולנחם,
זכרו שתמיד נהיה איתכם.
אוהבים
מירי עפר שרון שי ושני

ערן
כבר חודש אתה לא איתנו, לא כאן.
למה הלכת? ומדוע דווקא אתה?
אין תשובה לשום שאלה.
התמונות עדיין רצות לי בראש, כאילו אתמול נסעתי לחפש אותך בשדה התעופה,
ומיד קיבלתי את הבשורה המרה.
ולפעמים זה נראה שאתה לא כאן כבר שנה,
שנה שלמה, ארוכה וקשה.
זו הפעם השלישית שאנחנו מגיעים לפה, כואבים, עצובים, בוכים ושבורים,
וכולם מסביב מחבקים ותומכים.
אבל אף אחד לא יכול להפסיק את הכאב הנוראי,
אף אחד לא יכול למלא את החור שהשארת, וזהו חור ענקי.
כולם מסביב שואלים במה אפשר לעזור,
אבל הם לא יכולים להחזירך, כדי שתמלא את החור השחור.
בבית יש שקט, שקט מאוד,
אין מי שיכנס בסערה ויספר כמה בדיחות.
החדרים שלנו צמודים כמעט 20 שנה,
ועכשיו נשארתי לבד בקומה.
בבוקר כשאני קמה ורואה את הדלת שלך סגורה, בדיוק כמו שהיתה כשהיית חוזר מהצבא,
אני עדיין עושה הכל בשקט כדי לא להפריע מנוחתך.
ובלילה לפני השינה, נדמה לי שאני שומעת רעשים בחדרך,
כמו הטלויזיה שתמיד השארת פתוחה.
ואני נכנסת לחדר, ואתה אינך,
רק הדברים שמזכירים לי את נוכחותך.
נשארתי בת יחידה לאמא ואבא, ונכדה יחידה לסבתא וסבא,
בכולם אתמוך, אני מבטיחה,
וכולנו נמשיך לחיות למענך,
כי אני יודעת שזו היתה צוואתך.
אוהבת תמיד,
אחותך הגדולה.

We are Eran's family from Philadelphia and though we are many miles away, we are in grief as well that such a smart, vibrant and terrific young man has died so young. We always had the best times together when our families were together in Israel or the United States. The last time we were together was when Riki, Shmulik, Yael and Eran were here in April 2002 for a family wedding. They stayed with us so we had many hours to share "quality time" together and we are very glad for that. We had fun sightseeing and shopping. Eran always liked to get the latest sneakers or check out an American sports store for something he couldn't find in Israel. We'll always remember Eran's big grin that stretched from ear to ear. The pictures on this website show that huge smile over and over again and we love looking at them. Eran was always happy. It seemed to us that life was always one big adventure for Eran and that he was happiest and most fulfilled when he was undertaking some new activity that he could work hard at and excel in. It was no wonder that he was talented in so many diverse things...the clarinet, windsurfing and flying, to name a few. We will always remember Eran with the fondest memories and extend our heartfelt sympathy to all his dear family as well as his many friends with wishes that you will be comforted by your memories of him as well. Our thoughts and prayers are with you with our love.