I was browsing through the internet, when I came afcrosws this web site, and my curiosityu got the best of me.
I am the last remaining Zolten fom a family of 9 children.
my father emigrted to the United States from what was then Austria-Hungary. His originl name was Zoldan, but through the years it has changed to Zolton and then to Zolten. He had one brother here i the U.S., and I never did know of any other Zoldans, an I wonder if any one would know if we were related
It seems that this site is a memorial to Eran, and if so, I want to express my deepest sympathy, and if possible to know ome detais.
Hoping to get some reply.
Thank you very much,
Sincerely
Howard Zolten

אתה יודע, זה שנתיים עכשיו, ומה אנחנו יכולים להגיד, שום דבר לא השתנה - אבל הכל השתנה. אנחנו זוכרים הכל בדברים שאנחנו עושים, בסיטואציות שאנחנו היינו רגילים להיות איתך בהם: טיולים, סרטים או אפילו כששומעים שיר חדש שמתנגן ברדיו, אי אפשר שלא לחשוב על התגובה שלך לאותו עניין.
אם פעם היינו רגילים לראות אותך בכל רגע פנוי, היום הפנים והצחוק שלך מגיחים אי שם ממקום רחוק.
וכשחושבים על הטיול הקרב ובא, סכום האנשים שיוצאים אליו לא מסתדר בראש.
אנחנו חווים את החוויות שרצינו יחד אבל בלעדיך, וכשבאמת טוב לנו יחד, כל החברים, אנחנו יודעים שגם לך.
אתה נפש מלאת חיים, היית מזין את כל העולם סביבך אילולא האסון המיותר הזה.
זולדן, אומרים שרחוק מהעין זה רחוק מהלב, ולמרות זאת בכל דבר שאנחנו עושים אתה איתנו.
ומה עכשיו? אתה בטח עסוק, כמו שתמיד היית, אין לנו ספק.
חבר יקר אתה דמות בעלת השפעה אינסופית ושאיפותיך תהדהדנה לאינסוף.
אוהבים
וינר, בורמן, אורי, מילשטיין, יובל, עידן וגל.

You know , its all but two years now and what can I say , absolutely nothing has changed . Alone one thing ; its slowly sinking in .
I remember everything , in things I do , places we go , words we speak .
If one time your name came refulgent on my screen . Today your face and your voice emerge out of the blue .
And it's those certain times that I remember most .
Why is it that you chose to visit me at those weird places ?
You should have bloody been there man .
You're a vibrant spirit , it’s a crying shame you're not amongst us any more .
You would have nourished the world surrounding if not for this superfluous cataclysm .
They say that absence makes the heart grow fonder , however at random , I would sooner accompany you to a dart in the outlands . You did fancy them didn’t you .
And where do we stand now .You're busy , as you always were – I have no doubt of it .
Your ambition echo's , and in the most peculiar ways as well .
My dear friend , you are a character with boundless influence .
Unfortunately , your leave of absence will not be accepted this time . We will just have to move on .
See you soon mate

מאוד התרשמתי מאורח חייו של ערן- נראה לי שהוא היה ממש בחור לענין וחבל שאני כבר לא יכיר אותו יותר. מכל מקום מאוד התרשמתי.יהי רצון שפעולות היחידה יהיו לעילוי נשמתו. ונקווה שלוחמים בדמותו ימשיכו לאייש את שורות הסיירת. באמת עצוב שכזה בחור הלך. יהי זכרו ברוך.

זולדן,
תודה, היה לי שלג מדהים ובאמת שבפנים אני יודע! אז תודה. יוצא לי לחשוב עליך הרבה.
באמת, כל סיפור כמעט או זיכרון שאני מעלה פה לאנשים על הארץ, על הצבא, על מצויינות, איכשהו אתה נדחף לך פנימה.
היה לי פה טוב ואני ממשיך לטייל מכאן, אם יש דבר אחד שמקשה עליי זה שביום הזיכרון אני לא אהיה שם בשבילך. נכון, זה רק יום זיכרון ואני זוכר תמיד, אבל חשוב לי היום הזה וחשוב לי שאחרים יזכרו!והם יזכרו, אני מבטיח!
גם בורמן מטייל לו. וזולדן, אני יודע שהוא לא מפסיק לחשוב עליך. אתה, לפי דעתי שינית בו משהו.
כולנו רואים עולם ואתה איתנו.
התמונה שלך עליי תמיד בכל פעם שאני על השלג או מטייל.
שוב תודה.
תום